לאחרונה נתקלים בהרבה מקרים בהם שולל המוסד לביטוח לאומי את התושבות של אנשים מבוגרים בני הגיל השלישי לאחר שהייה ארוכה בחו"ל – אף אם הביקורים בחו"ל נובעים מנסיבות מיוחדות – כגון מגורי ילדים בחו"ל או טיולים רבים ואף אם השהייה בחו"ל נובעת מהמצב הבטחוני. 

כמובן שלילת התושבות תפגע בכיסוי הרפואי בישראל ובמקרים רבים גם בקצבת זקנה.

אני מצרים על כך. חבל שרק אחרי ויכוחים קשים שאנחנו מנהלים עבור לקוחותינו בני הגיל השלישי  נאות המוסד לביטוח לאומי לשנות החלטתו.

נציין כי בעבר המוסד לביטוח לאומי גילה בעבר הבנה למצבים כאלה. וכך נאמר באתר האינטרנט שלו בעבר

מבחן תושבות לבני הגיל השלישי

בני הגיל השלישי ששוהים בחו"ל יותר מאשר בישראל, יוכלו במקרים מסוימים להמשיך להיות מוכרים כתושבי ישראל, גם לאחר 5 שנים. הביטוח הלאומי מכיר בכך שבני הגיל השלישי פנויים יותר לנסיעות תכופות לחו"ל, ולכן אנו מתחשבים בוותק התושבות שצבר בן הגיל השלישי לאורך השנים בישראל, ומגמישים את מבחן התושבות.

לדוגמה, אזרח ישראלי שחי בישראל שנים רבות, ובסמוך להגיעו לגיל הפרישה או לאחר הגיעו לגיל הפרישה הוא מרבה לצאת מהארץ כדי לבקר את ילדיו או כדי לטייל. על פי רוב הביטוח הלאומי ימשיך להכיר בו כתושב ישראל, והוא ימשיך להיות זכאי לשירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, גם אם בממוצע הוא שוהה בחוץ לארץ יותר מאשר בישראל, ובתנאי  שהוא לא העביר את מרכז חייו לחוץ לארץ.

למרות הדברים היפה האלה, למעשה נתקלים במספר רב של מקרים בהם מחמיר המוסד לביטוח לאומי את עמדתו, למרות שבשורה ארוכה של פסקי דין גילו בתי המשפט בישראל גילו לנסיבות המיוחדות של בני הגיל השלישי  בשאלת התושבות שלה- וכך נאמר פעם על ידי בית הדין הארצי לעבודה:

."אמות המידה להיותו של אדם "תושב ישראל" ייקבעו על פי מטרותיו  של הביטחון הסוציאלי בישראל שהן מיסודותיו של חוק הביטוח הלאומי ולאור תכלית ביטוח הזקנה שהוא "הרובד הראשון והבסיסי של  מערך הביטוח הפנסיוני במדינת ישראל".

הלכה למעשה, מקובלת  בפסיקתו של בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה מדיניות של  הגמשת דרישות ה"תושבות" כתנאי לקבלת קצבת זקנה "נוכח מציאות  החיים המשתנה שבאה לביטוי בהזדקנות האוכלוסייה ובהגברת ניידות  המבוטחים בין המדינות" שתוצאתה "היווצרות קבוצה גדולה של  אזרחים שהגיעו לגיל הקצבה ואינם מתגוררים דרך קבע  במדינתם".)

…

מדיניות זו של הגמשת דרישת ה"תושבות" תוך התאמת הדין למציאות  החיים ולשינוי העיתים מצאה ביטויה אף בפרשת דוידי. באותה  פרשה קבע בית דין זה, כי בהעדר הגדרה ברורה למונח "תושב ישראל"  בסעיף 240 לחוק יש להגדיר "תושבות" על פי תכליתה של קצבת הזקנה  שהיא "לתמוך במי שהגיע לגיל מבוגר" ולאור מציאות החיים המשתנה.

 בית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב"ל 48524-12-19 כפי שציינה סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין: "סגנון החיים  משתנה. הניידות גוברת. יש להתחשב בכך, בעיקר כאשר מדובר 2בביטחון סוציאלי ובמשנה עוצמה כאשר מדובר בקצבת זקנה. רבים נודדים מארצם בגיל מבוגר מסיבות שונות … לאור שינוי העתים יש  להגמיש גם את דרישת התושבות לעניין זכויות מתחום המשפט הסוציאלי ובעיקר באשר לקצבת זקנה. לכן נשקל גם מתן קצבת זקנה  למי שהיה תושב ישראל אך מתגורר בחוץ לארץ עת הוא מגיע לגיל 7המזכה בקצבת זקנה".

ומילה אחרונה לאנשים מבוגרים שהמוסד לביטוח של תושבותכם שלא בצדק- לא לוותר. תפנו אלינו לייעוץ לא מחייב וללא עלות.