ניתוק תושבות רטרואקטיבי הוא מצב שבו האדם מעוניין לטעון כי הוא ביצע ניתוק תושבות מלא מישראל במועד מוקדם (למשל – מייד עם המעבר לחו"ל) ולגבי שנים קודמות אף אם לא הגיש בזמן  דוחות ניתוק תושבות לביטוח לאומי ו/או דוחות ניתוק תושבות למס הכנסה או אף אם שילם ביטוח לאומי (בסום מינימלי למשל) לגבי אותן שנים.

נציין כי משימה זו אינה פשוטה- יחד עם זאת, במקרים בהם ניתן להוכיח כי למרות ההתנהלות החסרה המרכז חיים של האדם עבר בצורה ברורה וחד משמעית לחו"ל במועד מוקדם (עם הרילוקיישן) אז ניתן יהיה להשיג את הדבר ו/או לטפל בהשלכותיו לרבות (לעיתים) על דרך הגשת הדוחות באיחור – ניתן לפנות אלינו בנושא.

כך למשל בפסק דין תקדימי שפורסם השבוע  בעניינו של יעקב שינה (ואשר היה מיוצג על ידי עורך דין ורואה חשבון וטארק בשיר – מנהל שותף בפירמה) קיבל בית המשפט את הטענות שלנו וקבע כי יעקב שינה אינו תושב ישראל באופן רטרואקטיבי החל משנת 2012 ולא משנת 2019 כפי שקבע המוסד לביטוח לאומי.

פסק דין יעקב שינה הוא תקדימי הסוטה מפסק דין קודם שניתן ביוני 2020 (פסק דין בנימין גרוס) ודחה אפשרות לניתוק תושבות רטרואקטיבי. בפסק דין יעקב שינה קיבל בית המשפט את טענתנו לניתוק תושבות רטוראקטיבי וחייב  את המוסד לביטוח לאומי להחזיר תשלומי ביטוח לאומי לנישום בעקבות ביצוע ניתוק תושבות רטרואקטיבי לאחר הגירה וירידה מהארץ למרות תשלומם במשך שנים ולמרות הגשה מאוחרת של דוח ניתוק תושבות. כמו כן,  אישר בית המשפט כי המערער ביצע ניתוק תושבות רטרואקטיבי (משנת 2013) למרות שהמעסיק ומשלם השכר הוא מעסיק ישראל ולמרות המשך תשלום ביטוח לאומי ומס בריאות במשך שנים והגשת טופס 627 באיחור (בשנת 2018- להרחבה בעניין יעקב שינה לחץ כאן.

מנגד בפסק דין בנימין גרוס אשר פורסם ביוני 2020 נדונה האפשרות לבצע ניתוק תושבות רטרואקטיבי בביטוח לאומי כשהיחיד שילם דמי ביטוח לאומי ומס בריאות במשך השנים, גם בסכומי המינימום הקבועים בחוק. לאור תשלום ביטוח לאומי ומס בריאות במשך השנים, עד ניתוק התושבות, דחה בית הדין בעניין גרוס את תביעת המערער לניתוק התושבות מביטוח לאומי באופן רטרואקטיבי שלו (החל מיום עזיבתו בפועל)

לעיון בפסק דין בנימין גרוס המלא –לחץ כאן

פסק דין זה מדגיש חשיבות התנהלות נכונה סמוף לפני הרילוקיישן וכי תשלום ביטוח לאומי (אף בסכום מינימלי) עלול להתברר כמלכודת בעתיד ועל כן יש לתכנן ולבצע את הדברים בזהירות.