מדינות שונות, וביניהן ישראל, פירסמו מסלול ירוק של מחירי העברה לגבי סוגי עסקאות שעומדים בתנאים מסויימים, שככל שהצדדים הקשורים יאמצו אותם הם יקבלו "הגנה" מפני טענות הקשורות למחירי העברה.

כללים אלה ידועים בשם   Safe harbor rules וקובעים מרווחי רווחיות  (markup ) מקובלים  מהעלות או מהמכירות – כפי שנפרט בהמשך.

אך חשוב לזכור כי כללים כאלה סובלים משתי בעיות שיש לבחון אותן, ממקרה למקרה:

1.    בדרך כלל כללים אלה הם  על הצד הגבוה ומטיבים עם המדינה על חשבון הנישום ועל חשבון המדינה השניה (שהצד השני לעסקה חייב במס בשטחה).

2.    עמידה בהם אינה משחררת את הנישום מעמידה בכללי מחירי העברה במדינה השניה, דבר שעלול לייצר כפל מס.

על כן, חשוב מאד לפני אימוץ כללי המסלול הירוק בישראל, ואף בכל מדינה אחרת, להיוועץ עם המומחים בדבר.

כללי ה safe harbor  שאומצו בישראל:

בשנת 2018 פרסמה רשות המס בישראל חוזר‏ מס‏ הכנסה ‏מספר ‏12/2018‏ שעוסק במחירי העברה וקובע שיעורי ‏וטווחי ‏רווחיות ‏בעסקאות ‏מסוימות – להורדת חוזר המסלול הירוק לגבי מחירי העברה לחץ כאן.

החוזר מציג את עמדת רשות המסים ומציע מסלול ירוק (safe harbor) להקלת דרישות התיעוד והדיווח במספר סוגי עסקאות והוא מבוסס על עקרון "אורך הזרוע" הקובע שיש להשוות את תנאי העסקה לתנאים בין צדדים בלתי קשורים.

יוזכר- כי ניתן לחרוג מהכללים שנקבעו במסלול ירוק שנקבע בחוזר אך הדבר מחייב הוכחה של מחירי ההעברה כנדרש.

החוזר מתייחס לשלוש סוגי עסקאות שעשויות להיכנס תחת המסלול הירוק (ובלבד שיתקיימו כלל התנאים הרלוונטיים) כמפורט להלן:

מקרה ראשון – שירותים כלליים המוסיפים ערך נמוך  (Low value added services)שאינם שירותי הפצה או שיווק:

החוזר קובע כי ככל שתושב ישראלי נותן שירותים לצד קשור זר המוסיפים ערך נמוך לקבוצה, יהיה שיעור הרווחיות המקובל על רשות המס הוא  5% מסך ההוצאות הכרוכות במתן השירותים (MARKUP של 5%).

היינו, התמחור במקרה כזה נעשה לפי שיטת   COST +   – כך שעל נותן השירות לחייב את מקבל השירות בסכום השווה לסך כל העלויות שלו שקשורות למתן השירותים בתוספת 5% מסך אותן עלויות.

לעניין זה סך העלויות הו כלל ההוצאות הישירות והעקיפות בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים, ולרבות עלות גלומה בהקצאת אופציות, מניות והטבות לעובדים.

לדוגמא:

צד א' מעניק שירותיו לצד ב' שקשור אליו שהוא תושב חוץ ולצורך מתן השירותים הוא מעסיק שני עובדים שעלות העסקתם השנתית (עלות מעסיק) עומדת על סך של  100,000 ₪ ונושא בעלויות נוספות הקשורות לשירותים בסך שנתי של 100,000 ₪.

המשמעות היא שעל צד א' לחייב את צד ב' בסכום שאינו נמוך מסך של 200,000 ₪ בתוספת 10,000 ₪ (5%) –  ובסך הכל 210,000 ₪  לשנה. חיוב כזה מותיר רווח חייב במס בידי צד א' בסך של 10,000 ₪ (5%).

ומזה שירותים המוספים ערך נמוך ?

החוזר מגדיר שירותים המוספים ערך נמוך כשירותים המקיימים את כלל התנאים להלן:

1.       השירותים הם שירותים תומכים (Supportive nature (שאינם חלק מליבת הפעילות של הקבוצה.

2.       השירותים אינם כרוכים בלקיחת סיכון משמעותי מצד נותן השירותי

3.          השירותים אינם מצריכים שימוש בנכסים בלתי מוחשיים ייחודיים ומשמעותית

4.          השירותים אינם מביאים ליצירת נכסים בלתי מוחשיים ייחודיים ומשמעותיים.

5.       השירותים אינם כרוכים בלקיחת ו/או שליטה על סיכון מצד נותן השירות.

החוזר מונה מספר דוגמאות לשירותים שמוסיפים ערך נמוך:

·       פעולות הקשורות בכוח אדם (גיוס עובדים, הדרכות עובדים חדשים)

·       סיוע בתכנון תכניות תגמול לעובדים, ביטוחים וכדומה.

·       התקנה, תחזוקה ועדכון של מערכות מחשב בארגון (כשאינן חלק מהפעילות

·       העיקרית)

·       שירותים משפטיים

·       שירותי מסים

·       שירותים נוספים בעלי אופי פקידות

מצד שני, חוזר מס הכנסה מדגיש כי השירותים האלה אינם נחשבים כשירותים בעלי ערך נמוך:

·       שירותי ניהול

·       שירותי מחקר ופיתוח

·       שירותי ייצור

·       שירותי רכישת מוצרי גלם הקשורים לתהליכי הייצור

·       שירותי מכירות, שיווק או הפצה

·       שירותים פיננסיים

·       שירותי חיפוש או עיבוד של משאבי טבע

·       שירותי ביטוח 

ברי מעיון בהגדרות לעיל כי חוזר מס הכנסה מצמצם מהותית את רשימת השירותים שיכולים לחסות תחת ההבהרה הזו -וכל שירות שהוא חלק מהותי מפעילות העסק לא ייהנה מתחולת החוזר.

מקרה שני – שירותי שיווק:

חוזר מס הכנסה משנת 2018  מתייחס גם לשירותי שיווק וקובע כי לגבי שירותי יש לקבוע שיעורי רווחיות שנעים בין 10% – 12% מסך העלויות של המשווק הקשורות לשירותים (COST +)  ובלבד שיתקיימו כלל התנאים להלן:

·       המשווק אינו נוטל סיכון מהותי.

·       השירותים מתייחסים לפעילות שיווקית בישראל.

·       השירותים ניתנים ללא שימוש בנכסים לא מוחשיים ייחודיים ומשמעותיים.

·       השירותים אינם מביאים ליצירת נכסים בלתי מוחשיים משמעותיים עבור מקבל השירות/הקבוצה.

ושוב יושם לב כי לגבי שירותי שיווק, מאמצת רשות המס שיטת ה COST +

לגבי היקף העלויות שיש להביא בחשבון – ראה הניתוח לעיל לגבי שירותים כלליים.

 מקרה שלישי  – שירותי הפצה:

החוזר מתייחס גם לשירותי הפצה עם סיכון נמוך מצד המפיץ (Low Risk Distribution) הניתנים בישראל.

רשות המס מאמצת בחוזר רווחיות בשיעור שנע בין 3% ל-4% ממחזור המכירות בשווקים שלגביהם ניתנים שירותי ההפצה מהישות הישראלית.

יודגש כי במקרה כזה מרווח הרווח שיש להותיר בישראל נקבע כאחוז ממחזור המכירות ולא מהעלות -כפי שנקבע לגבי שני המקרים הקודמים.

החוזר מגדיר שירותים עם סיכון נמוך כשירותים המקיימים התנאים להלן:

   – אין שימוש בנכסים לא מוחשיים ייחודיים ומשמעותיים לצורך מתן השירותים.

   – השירותים אינם מביאים ליצירת נכסים לא מוחשיים ייחודיים ומשמעותיים.

   – השירותים אינם כרוכים בלקיחה ו/או שליטה על סיכון מהותי מצד נותן השירות.

חשוב לציין כי ההגדרה של "הפצה בעלת סיכון נמוך" מתייחסת למצב שבו המפיץ לוקח על עצמו סיכונים מוגבלים בלבד בפעילות ההפצה. זה יכול לכלול, למשל, מפיץ שאינו מחזיק במלאי משמעותי, אינו אחראי לאחריות מוצר, ואינו מבצע פעילויות שיווק משמעותיות על חשבונו.